ד"נ 21/66

תקציר

חוק העזר לתל אביב-יפו (ארנונה עסקית), התשי"ד-1954, מטיל מסים על עסקים בהתאם למספר העובדים בהם. משרד עורכי דין ערער על שומת מס זו, וטען כי כשותפים, יש לראות בכל אחד מהם עסק בודד ולחשב את המס בהתאם. בית המשפט העליון דחה את עתירתם, ופירש את חוק העזר כממסה את העסק המתנהל במקום מסוים, ומכאן שיש לראות את השותפות כולה כישות עסקית אחת. בית המשפט נימק זאת בכך שכוונת החקיקה היא להבדיל בין עסקים גדולים לקטנים. לפיכך, יש לחשב את המס על בסיס סך כל העובדים העובדים במשרד השותפות, כולל השותפים עצמם. החלטה זו התקבלה על סמך פסיקה קודמת ועל לשונו המילולית של חוק העזר. בנוסף, התואר "עורך דין" בחוק העזר לא נראה כסותר פרשנות זו. המבקשים חויבו לשלם הוצאות בסך 300 לירות. פסק דין זה מהווה תקדים לאופן מיסוי השותפויות לפי חוק עזר ספציפי זה, ולגישה לפרשנות חוקים פיסקליים בכלל.