רע"א 230/98

תקציר

במקרה שבין הפניקס ישראל חברה לביטוח בע"מ לבין אחמד נסרה, דן בית המשפט העליון בערעור על פסק דין קודם של בית המשפט המחוזי בחיפה. המחלוקת הראשונית התעוררה כאשר נפרצה חנותו של נסרא בכפר אבו סנאן, והוא תבע פיצויים מחברת הביטוח שלו, הפניקס ביטוח. בית משפט השלום בעכו פסק תחילה נגד נסרה, וקבע כי הוא מסר לפיניקס מידע כוזב, ובפרט כי הוציא חלק ניכר מהמלאי של חנותו לפני הפריצה, עובדה שלא גילה. בית המשפט הגיע למסקנה כי נאסרה ניסה לתבוע פיצויים במרמה, לא רק בגין סחורה גנובה אלא גם בגין מלאי שהעביר למקום אחר. נמצא כי מעשיה של נסרא מהווים הפרה של סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, הפוטר מבטחים מאחריות אם הוכחה כוונת מרמה. למרות ממצאי בית משפט השלום, בית המשפט המחוזי הפך חלקית החלטה זו ופסק לנאסרה 10,000 שקל. עם זאת, בית המשפט העליון הסכים בסופו של דבר עם החלטת בית משפט השלום, ומצא כי התקיימו כל היסודות של כוונת מרמה: נמסרו עובדות כוזבות, נאסרה ידע שהן שקריות, והוא תבע פיצויים שלא מגיעים לו. בעקבות זאת החזיר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית משפט השלום, ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והורה לנאסרה לשלם 10,000 שקל שכר טרחת עורך דין.