בש"פ 62/02

תקציר

המדינה ערערה על הוראת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לחשוף מסמכים המוגדרים כ"חומר חקירה" במשפטו של נאשם המואשם בעבירות מס, זיוף וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. בית המשפט העליון, לאחר שבחן את ארבעת המסמכים המדוברים, קיבל את הערעור בחלקו. נקבע כי המבחן לקביעת "חומר חקירה" הוא רלוונטי, מפורש באופן רחב וכולל ראיות שוליות לאישום, תוך החרגת רישומים פנימיים, דוחות סיכום וניירות עבודה. במסמך 14, רשימת שיחות טלפון נייד, נמצא כי מדובר בעיבוד נתונים של חומר העומד לרשות ההגנה, ולכן לא חומר חקירה. גם מסמך 15, גם הוא רשימה מעובדת של שיחות טלפון, לא נחשב לחומר חקירה. במסמך 16, ניתוח של פלטי שיחות עם הערות החוקר, היו כמה פרטים רלוונטיים להגנה שינוסחו וייחשפו. מסמך 21, שהכיל סיכומי שיחות טלפון, נמצא כעיבוד נתונים ולא כחומר חקירה, שכן השיחות המלאות עמדו לרשות ההגנה. החלטת בית המשפט המחוזי נדחתה אפוא, בשינויים למסמך 16.