ת"א 39410-05-15

תקציר

התובע, סמיר, הלווה כספים לחברה של הנתבע יוסף וקיבל שיקים דחויים כפירעון. משהצ'קים לא כובדו עם הפירעון, הגיש סמיר בקשה לביצועם. יוסף התנגד לבקשה, בטענה כי הצ'קים ניתנו על תנאי להלוואות עתידיות, ולכן אין תמורה. עוד טען כי הערבות זויפה, וכי הצ'קים לא הוצגו לתשלום. בית המשפט מצא כי גרסתו של סמיר לאירועים סבירה יותר, וכי נטל ההוכחה בדבר היעדר תמורה מוטל על יוסף, אותו לא עמד בו. בית המשפט דחה גם את טענת הזיוף של יוסף, וקבע כי הוא לא עמד בנטל ההוכחה. באשר להצגת השיקים לפירעון, קבע בית המשפט כי אמנם קיימת ככלל חובה להציגם, אך חובה זו מסתייגת. מאחר שחלק מהצ'קים הבשילו כאשר חשבון החברה הוגבל, וסמיר הביא ראיות לכך, הוא היה פטור מהצגת כל שיק לתשלום. עם זאת, לגבי הצ'קים שהבשילו לפני הגבלת החשבון, סמיר לא הראה כל מניעה להצגתן, ולכן התביעה בגין המחאות אלה נדחתה. בסופו של דבר פסק השופט לטובת סמיר, והורה ליוסף לשלם לו את שווי הצ'קים שהבשילו בין מועד הגבלת החשבון לדצמבר 2014, שהסתכמו ב-282 אלף שקל וכן שכר טרחת עורך דין בסך 12 אלף שקל. הסכום היה אמור להיות משולם עד ליום 1.12.2018, ולאחר מכן יתחדשו הליכי ההוצאה לפועל.