בע"מ 7884/23

תקציר

בהחלטה משפטית זו התייחס בית המשפט לערעור שעסק באפשרות של אחד מבני הזוג לסגת מצוואה הדדית כאשר בן הזוג השני לוקה קוגניטיבית ואינו מסוגל לשנות את רצונו. הנושא התעורר בעקבות צוואה הדדית שנערכה לפני תיקון לחוק הירושה שהסדיר במפורש נסיבות כאלה. בית המשפט נתן רשות ערעור, בהתחשב במשמעותו המשפטית של המקרה ובצורך למנוע עיוות דין. השאלה המשפטית העיקרית הייתה האם המנוח זכאי לשנות את הצוואה ההדדית, בהתחשב בחוקים שהיו קיימים לפני התיקון. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לבחון את הצוואה ההדדית על סמך המצב המשפטי שקדם לתיקון, ולאפשר לצד אחד לסגת מהצוואה גם אם בן זוגו אינו יכול להבין או להגיב מבחינה קוגניטיבית. בהחלטה הודגש כי צוואות הן מסמכים ייחודיים הקשורים לאוטונומיה אישית ולכבוד, המשקפים את רצונו האחרון של המצווה. בית המשפט הדגיש כי דיני חופש הרצון בירושה גוברים, כלומר המצווה יכול בדרך כלל לשנות את צוואתו אלא אם הנסיבות הספציפיות מגבילות זאת. בית המשפט מצא כי אין כל אינדיקציה לכך שהמנוח התכוון להגביל את היכולת לשנות את הצוואה ההדדית והגיע למסקנה כי הסתלקות מהצוואה ההדדית לא נעשתה בחוסר תום לב. למרות ממצאים אלה, בשל חריגה פרוצדורלית, הוחזר העניין לבית המשפט לענייני משפחה לצורך בחינת טענות להשפעה בלתי הוגנת בנוגע לצוואתו המאוחרת של המנוח. פסק הדין אישר מחדש את אופייה הבלתי ניתן לביטול של צוואה תחת השפעה, אלא אם כן הוראות ברורות קובעות אחרת, תוך הדגשת עקרון חופש הצוואה, המאפשר שינויים בצוואות אלא אם כן הוגבל במפורש בצוואה עצמה. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת המערערת, וקיבל את הערעור מטעמים משפטיים, אך הותיר אותו לטפל בסוגיות אפשריות של השפעה בלתי הוגנת, ובכך להבטיח בחינה מקיפה של כל ההיבטים המשפיעים על תוקפה של הצוואה.