בד"א 7/10

תקציר

המערער, עורך דין במקצועו, הורשע על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי במספר עבירות משמעת הקשורות להתנהגותו ולשונו בייצוג מרשו בבית המשפט לענייני משפחה. הוא נידון להשעיה של שנתיים מעיסוק בעריכת דין. עורך הדין ערער לבית המשפט העליון על גזר הדין ועל חומרת עונשו. בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור על חומרת העונש, ותיקן את העונש לשלוש שנות מאסר על תנאי, עם שנת מאסר בפועל ושנתיים על תנאי. עורך הדין לא הגיע לדיונים בבית הדין המשמעתי המחוזי, שבית הדין ראה בו ויתור על זכותו להציג הגנה. בית המשפט ציין כי טענות עורך הדין הן בעיקרן עובדתיות, ומאחר שבחר שלא להציגן בפני הערכאה החוקרת, לא ניתן לדון בהן בשלב הערעור. בנוסף, מצא בית המשפט כי התנהלותו ולשונו של עורך הדין כלפי הצד שכנגד וכלפי בית המשפט לענייני משפחה היו פוגעניים ובלתי מקצועיים, והסבריו בדבר הצהרות כוזבות על תצהירי מרשו לא היו משכנעים. בית המשפט דחה את בקשת המערער לעכב את ביצוע גזר הדין, תוך שהוא מפרש את הדינים הרלוונטיים באופן שונה מהמערער. לדברי בית המשפט, הנוסחים המתוקנים של החוקים חלים על פרסום פסק הדין וביצוע גזר הדין. פסק הדין יועמד לרשות הציבור, ושמו של המערער יוזכר בפרסום. הערעור על גזר הדין נדחה, והערעור על העונש התקבל באופן חלקי. לעורך הדין הייתה זכות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 30 יום מיום הצגתו.