רע"א 26/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור המנסה לבטל פסק דין קודם שאישר פסק בוררות. התיק המורכב עוסק בסכסוך רכושי בין המבקשים, אם ובנה, לבין מספר משיבים, לרבות אחד שרכש מהם שלוש דירות. המבקשים ביקשו להכריז על פסקי הבוררות כבטלים בטענה לראיות חדשות, אך בית המשפט המחוזי דחה את תביעתם בשל שיהוי ניכר בהגשה והיעדר נסיבות מיוחדות. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר התבסס על אי הבנה של טענתם וכי הוא מהווה עיוות דין חמור. עם זאת, שופטי בית המשפט העליון הסכימו עם פרשנותה של הערכאה הנמוכה יותר לחוק הבוררות והגיעו למסקנה כי מדובר בניסיון מאוחר לפתוח מחדש פסקי דין חלוטים קודמים. הם הדגישו כי התקפות על פסקי בוררות צריכות להיעשות במסגרת חוק הבוררות, הקובע לוחות זמנים נוקשים, ובתביעת המבקשים לא הוצגו נסיבות חריגות המצדיקות הארכה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי טענות המבקשים לא עוררו שאלות משפטיות או ציבוריות מעבר לתחום הסכסוך הפרטני, וכי עניינם כבר נבחן לעומק על ידי הערכאות השונות. השופט רובינשטיין הדגיש את היקף ההתערבות המצומצם בפסקי בוררות ואת הצורך לכבד את הליך הבוררות ואת מטרותיו. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, והמבקשים נדרשו לכסות את שכר טרחת עורך דינו של המשיב.