עת"מ 55506-12-11

תקציר

העותרת טוענת כי אין להטיל עליה אחריות לתשלום ארנונה ("ארנונה") בגין נכס שלטענתה לא היה בבעלותה בתקופה הנדונה. עם זאת, השופט קבע כי יש לדחות את העתירה. העירייה המשיבה הציגה ראיות לכך שהעותר קיבל הודעות על החוב משנת 2005 אך לא פעל לפיהן. השופט קיבל את טענת המשיב כי יש להפנות תחילה את טענת העותר למינהל הארנונה, כקבוע בחוק, והעותר לא עשה כן. טענת העותרת כי נפגשה עם מנהל הארנונה והתנגדה לא נתמכה במסמכים כלשהם. לפיכך, האישום בוטל. השופטת דחתה גם את טענת העותרת כי האחריות לתשלום המסים היא של בעלת הנכס ואינה נוגעת לה, שכן היא סותרת את הסכם השכירות עליו חתמה. זאת ועוד, השופט קבע כי למשיבה עומדת הזכות לרשום בדיעבד את העותר כבעלים של הנכס וכי תיקון הרישום התאים למצב העובדתי. לבסוף, דחה השופט את טענת ההתיישנות של העותר, שכן המשיב שלח הודעות והתראות מדי שנה, והליכי גבייה מנהליים אלה עצרו את תקופת ההתיישנות. מטעמים אלה החליטה השופטת לדחות את העתירה והורתה לעותר לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין.