ע"פ 6643/05

תקציר

בערעור זה בחן בית המשפט את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר זיכה בעבר את המשיב, שהואשם בביצוע עבירות מין מרובות באחייניתו, מכל האישומים למעט מעשה מגונה הקשור לתקרית בבריכה, בדעת רוב של השופטים א' רזי וא' שיף. השופט י' גריל חלק על כך, וסבר כי יש להרשיע את המשיב בביצוע מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין. המערער טען כי שגה בית המשפט המחוזי בהערכתו בכך שלא שקל די הצורך את טראומת הילדות של המתלוננת ואת חלוף הזמן, דבר שעלול היה להוביל לסתירות בעדותה. ערכאת הערעור, לאחר בחינה מחודשת, מצאה את עדותה של המתלוננת קוהרנטית ונתמכת בראיות מאמתות, ובפרט בעדותה של אשת המשיב, אשר היו לה חשדות לגבי התנהגותו של המשיב כלפי המתלוננת. חשדות אלה, לצד אירועים ספציפיים שפורטו על ידי המתלוננת, תמכו בנרטיב של פגיעה מינית מתמשכת. בית המשפט התייחס גם לטענות המשיב בדבר חוסר עקביות והתנהגותה של המתלוננת, ומצא הסברים בחוויותיה הטראומטיות ובגילה הצעיר. יתר על כן, בית המשפט הדגיש את האתגרים העומדים בפני נפגעי עבירות מין בתוך המשפחה, וציין את הצורך להגן על הקורבנות מפני חקירות נגדיות פולשניות וקשות. בסופו של דבר, ביטל בית המשפט את הזיכוי הקודם והרשיע את המשיב בארבע עבירות של מעשה מגונה בקטין בתוך המשפחה, והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך מתן גזר הדין. החלטה זו הדגישה את חשיבות הבנת הניואנסים של טראומה בהערכת עדויות וחיזקה את האחריות השיפוטית לאזן בין ההגנה על זכויות הנאשם והקורבנות במקרים רגישים.