ת"א 22589-02-18

תקציר

התובעת עברה ניתוח וגינלי וחוותה דימום מאסיבי מספר שעות לאחר מכן, ונזקקה לניתוח חירום להצלת חייה. היא תבעה את בית החולים הנתבע בגין רשלנות רפואית, בטענה שרשלנות הצוות גרמה לדימום. הנתבע הכחיש כל רשלנות וטען כי הדימום הוא סיבוך מוכר. השאלה המרכזית הייתה האם הדימום התרחש לפני או אחרי הניתוח הראשון, כאשר המומחה מטעם התובעת טען לבדיקה רשלנית והמומחה מטעם הנתבעת ייחס זאת למנגנון טבעי לאחר הניתוח. השופט פסק לטובת התובע והעביר את נטל ההוכחה לנתבע בשל היעדר רישומים רפואיים מחדר ההתאוששות, שהיו יכולים להבהיר את עיתוי הדימום. השופט קיבל את גרסת התובע לאירועים, וקבע כי הדימום התרחש במהלך הניתוח הראשון. מחדלו של הנתבע בגילויו ובטיפול בו היווה רשלנות. לתובע נפסקו פיצויים בסך 51,000 ₪, לצד שכר טרחת עורך דין והוצאות נוספות. החלטה זו התקבלה על סמך הראיות והטיעונים שהוצגו, תוך הדגשת חשיבות הרשומות הרפואיות החסרות בקביעת החבות.