ת"א 26743-01-22

תקציר

פסק הדין דן בשלוש טענות עיקריות. הראשונה היא עילת תביעה בגין תביעת לשון הרע שהוגשה כנגד מספר נתבעים. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה משום שהפרסומים המיוחסים להם לא הוזכרו במלואם בגוף כתב התביעה. עם זאת, בית המשפט מצא כי בניגוד לפסיקה קודמת בה נדחו תביעות בשל חוסר פירוט, הפרסומים, יחד עם נסיבות ביצועם ועיתויים, צורפו לכתב התביעה. לפיכך, דחה בית המשפט את טענת הנתבעים כי יש לדחות את התביעה על הסף. התביעה השנייה היא טענת השתקה, כאשר הנתבעים טוענים כי התביעה מהווה תביעת השתק, אשר תוביל לדחייתה על הסף. הנתבעים טענו כי קיימים פערי כוחות בין הצדדים, עילת תביעה בלתי מבוססת, סכום תביעה מופרז ופגיעה בפרסומים בעלי עניין לציבור. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל אינדיקציה ליסודות אלה במקרה זה. בעוד הנתבעים ניסו להוכיח כי התובע, קצין משטרה, יזם את התביעה בגיבוי משטרת ישראל, בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך. בנוסף, סכום התביעה נמצא סביר בהתחשב במספר הנתבעים. עוד ציין בית המשפט כי מוקדם מדי לקבוע האם הטענה נעדרת בסיס משפטי, שכן טענות הנתבעים טרם נבדקו. הנקודה האחרונה נוגעת לסמכותו המהותית של בית המשפט ליתן סעד של התנצלות כמתבקש בתביעה. הנתבעים טענו כי לבית המשפט אין סמכות להורות על סעד כזה. בעוד כמה ערכאות נמוכות יותר טענו כי סעד ההתנצלות נופל מחוץ לסמכותן, הנושא לא הוכרע באופן חד משמעי בפסיקה. עם זאת, בית המשפט לא מצא צורך להכריע בעניין זה בשלב זה, שכן התביעה כללה סעדים אחרים, והתביעה תימשך בכל מקרה. משכך, נדחתה הבקשה לדחיית התביעה על הסף. הנתבעים חויבו לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בתוך 30 יום.