תלה"מ 43805-11-17

תקציר

התובע והנתבע היו ידועים בציבור והסכימו להגן על זכויותיו הקנייניות של התובע לאור מצבו הכלכלי הרעוע של הנתבע והפער במצבם הכלכלי. הסכם זה לא אושר על ידי בית משפט, אלא אומת על ידי נוטריון. התובעת טענה כי ההסכם חל על ענייניהם הכספיים לאחר הנישואין שכן הוא נחתם בפני נוטריון, והצדדים פעלו על פיו. עם זאת, הנתבע טען כי הוא אינו תקף לאחר נישואיהם אלא אם כן אושר על ידי בית המשפט. השופט הסכים עם הנתבע וקבע כי ההסכם, למרות שהיה תקף לפני הנישואין, זקוק לאישור בית המשפט כדי לחול לאחר הנישואין. מאחר שלא אושר, הוא לא היווה הסכם ממון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, והשופט לא יכול היה להכיר בו ככזה. יתר על כן, הנסיבות לא הצדיקו את החלת החריג על הכלל. עוד קבעה השופטת כי הצדדים לא הקפידו על ההסכם והתנהלו כזוגות נשואים. בנוסף, קבעה השופטת כי יש להחריג את התמורה בגין רכישת הדירה הראשונה, שנרכשה מכספו האישי של התובע, מיתרת המשאבים. הם גם השתמשו בכספי הירושה של התובע כדי לרכוש אותו. לפיכך, הוא סווג כ"רכוש חיצוני" והוחרג מהיחסים הכספיים של בני הזוג. עם זאת, השווי הנקי של הדירה השלישית יופחת בסכום השווה לשווי הרכישה של הדירה הראשונה, מותאם לאינפלציה מיום הרכישה. תביעת התובעת לפינוי הנתבע מהדירה השלישית נדחתה, ונקבע כי כל הזכויות והנכסים האחרים שנצברו במהלך הנישואין יחולקו שווה בשווה. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו. פסק הדין יכול להתפרסם בעילום שם.