ר"ע 526/83

תקציר

בתיק משפטי שעניינו מסירת זימון לבית המשפט ומתן פסק דין במעמד צד אחד, התייחס בית המשפט העליון למספר היבטים של ציות פרוצדורלי ולערעור על ביטול פסק הדין. המשיבים הגישו תביעה לפסק דין מקוצר נגד המבקשת 1, שניהלה וחלקה בעלות עם חברות זרות המבקשות 2 ו-3, שלאף אחת מהן לא היה משרד רשום. שירות הזימון לאשתו של המבקש 1 בירושלים היה שנוי במחלוקת, שכן לטענתו עזב לאחרונה את בית המגורים. בית המשפט הדגיש כי פגם במתן צו הבאה צריך למנוע מתן פסק דין במעמד צד אחד, ולהקים עילה לביטול. היעדרותו הזמנית של אדם אינה מסיימת את מעמד התושבות שלו. נקבע כי חוקי להגיש מסמכי בית משפט לדירקטור בחברה מחוץ למשרדה הרשום אם יש כתובת ידועה, במיוחד אם מתנהלת שם פעילות מנהלית. עוד ציין בית המשפט כי משלוח שידוע כי הגיע לנמען עונה על הדרישה, גם אם לא מימשו היתרים לשירות בחו"ל. ערכאת הערעור, בבואה לבחון האם אי ציות גרמה לעיוות דין, לא מצאה סוגיה כזו במקרה זה. חרף טענותיו של המבקש 1 והיעדר נוכחותו, לא ניתנה בתצהירים הגנה ממשית המצדיקה ביטול פסק הדין במעמד צד אחד, וכתוצאה מכך נדחתה בקשתם לביטול. משכך, חויבו המבקשים לשלם את הוצאותיו המשפטיות של המשיב.