עת"מ 14548-03-22

תקציר

העותר הביא מקרה בפני בית המשפט, בו טען כי היה על ועדת הערר לקבל את ערעורו על היתר בניה שניתן למשיב, שכן הוא מעורר שאלה קניינית מהותית. העותר הוא הבעלים של 5/13 בחלקת קרקע הנתונה במחלוקת ארוכת שנים, והבנייה המתוכננת של המשיב על חלקם בקרקע תפגע לכאורה בזכויותיו הקנייניות של העותר בכך שתמנע ממנו לבנות מצדו. השופט מצא כי העותר לא הגיש את ערעורו הראשוני בתוך המועד האחרון, אלא שהדבר נבע מטעות, ולכן שקל את המקרה לגופו. הם קבעו כי ועדת הערר שגתה בקובעתה כי לא התקיימה שאלה קניינית מהותית, שכן זכויותיו הקנייניות של המשיב לא מנעו פגיעה חמורה בזכויות העותר אם הבנייה תצא לפועל. עם זאת, השופט הסכים עם החלטתה הסופית של ועדת הערר לדחות את הערעור, אם כי מטעמים שונים. השופט הגיע למסקנה כי בעוד שהעותר העלה חששות מוצדקים, הוא לא פעל בתום לב, והטלת חובה להגיש תביעה לפירוק השותפות על העותר הייתה ראויה. זאת, משום שהעותר לא פעל להגנה על זכויותיו קודם לכן, והאשמים העיקריים בצמצום יכולתו של העותר לבנות היו הבעלים האחרים של החלקה. בנוסף, אם מטרתו של העותר הייתה להפיק תמורה כספית גבוהה עבור חלקו במקרקעין, אין בכך כדי להצדיק את החזקת המשיב כבן ערובה על ידי עיכוב מתן ההיתר. השופט האריך את המועד האחרון להגשת תביעה אזרחית לפירוק השותפות ל-1 ביולי 2022, והורה לעכב את הליך ההיתר עד אז. אם העותר יגיש את התביעה עד למועד זה, ההליך המינהלי יישאר מעוכב עד לקבלת החלטה; אחרת, התהליך יתחדש. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות, ופסק הדין היה אמור להינתן לשני הצדדים.