ה"פ 200883/06

תקציר

המקרה נסוב סביב פוליסת ביטוח חיים, כאשר המוטבים הם ילדי המבוטח, כאמור בפוליסה. קביעת המוטבים לא הייתה בלתי חוזרת. נושי המבוטח הטילו עיקול על הפוליסה במהלך חייו של המבוטח, בטענה כי עליהם לקבל את סכומי הביטוח עם מותו. בתוך כך, טענו המוטבים כי הם זכאים לכספי הביטוח כאמור בפוליסה. השאלה העיקרית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם המוטבים או הנושים זכאים לסכומי הביטוח עם מותו של המבוטח. בית המשפט דן בהרחבה בחוקים הרלוונטיים ובפסיקות קודמות. סעיף 13 לחוק חוזה הביטוח קובע כי לא ניתן להעביר, לשעבד או לעקל את זכויות המוטבים עד לקרות אירוע הביטוח, אלא אם קביעת המוטב אינה ניתנת לביטול. פסק הדין המרכזי בעניין זה, ברא 200842/98, קבע כי נושים יכולים לעקל את זכויות המבוטח על פי פוליסה אם קביעת הנהנים אינה בלתי חוזרת. עם זאת, כמה מבקרים, כולל משפטנים ושופטים בערכאות נמוכות יותר, חלקו על פרשנות זו. השופט, אטדגי יונה, הסכים עם מבקרי פסק הדין בעניין ברא, והדגיש את ההבחנה שעושה החוק בין זכויות המבוטח למוטב. לדברי השופט, הזכות לתגמולי ביטוח שייכת למוטב בלבד, בין אם קביעת המוטב אינה חוזרת ובין אם לאו. העיקולים שהטילו הנושים במקרה זה חלו רק על זכויות המבוטח ולא על זכויות הנהנים. לפיכך פסק השופט לטובת המוטבים וקבע כי הם זכאים לקבל את כל תגמולי הביטוח כאמור בפוליסה, ללא ניכוי סכומים כלשהם לנושים. כמו כן פסקה השופטת למוטבים 2,500 ש"ח שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט מכל אחד מהמשיבים 2, 4, 5 ו-6, בנוסף למע"מ.