בג"צ 4218/22

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה המדוברת משום שהיא חופפת לעתירה קודמת שעסקה באותה סוגיה ציבורית. העותרת ביקשה כי עניינה יידון במקביל לעתירה הקודמת, תוך שהיא מציינת את מעורבות ועדת המחירים והחלטותיה כליבת טענותיה, ומדגישה את מטרתה לשקף אינטרס ציבורי רחב יותר מעבר לקובלנות עירוניות ספציפיות. עם זאת, בית המשפט קבע כי מאחר שכבר קיימת עתירה ציבורית רחבה יותר בנושא "רפורמת השוויון", על כל גורם נוסף, כגון העותר, להגיש בקשה להצטרף לעתירה הקיימת ולא להגיש עתירה חדשה. התקדים של השופט נ' סולברג צוטט, והדגיש כי עתירות ציבוריות נוספות אינן מותרות לאחר הגשת עתירה כוללת. אנשים המושפעים מהחלטות ספציפיות רשאים להגיש את עתירותיהם, אך בנושאים הנוגעים למדיניות ציבורית כללית, ההליך המומלץ הוא להגיש בקשה להצטרף להליכים מתמשכים כדי להבטיח הליך משפטי יעיל. בית המשפט ציין כי הגשתה המאוחרת של העותרת החלישה עוד יותר את טענתה. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי טענות העותר אינן ראויות לדיון עצמאי ודחה את העתירה, לרבות בקשות לסעד ביניים. בנוסף, נפסקו נגד העותרת הוצאות לאוצר המדינה בסך 3,500 ₪.