עב"ל 159/98

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה לקצבת תלויים מהמוסד לביטוח לאומי (המשיב) על ידי אלמנתו (המערערת) של ישראל מנקס, לאחר פטירתו. מנקס עבד כפועל בתחנת כוח במשך 27 שנים וסבל ממחלת ריאות הקשורה לעבודה. המוסד לביטוח לאומי הכיר במחלת הריאות של מנקס כפגיעה בעבודה וייחס לו נכות של 90% לפני פרישתו. מנקס מת שנתיים לאחר מכן. המערער טען כי מותו של מנקס נגרם כתוצאה מפגיעה בעבודה וביקש קצבה חודשית מהמכון, אך בקשתו נדחתה. בית הדין האזורי בחיפה מינה שני מומחים לבחון את הקשר הסיבתי בין מותו של מנקס לבין פגיעת העבודה שלו, אך בסופו של דבר קבע כי הפגיעה בעבודה לא תרמה באופן משמעותי למותו. המערערת ערערה על החלטה זו לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין לעבודה קיבל את הערעור ומינה מומחה יחיד להמטולוגיה להמשך בחינת המקרה. בית הדין הבהיר שתי נקודות עקרוניות לגבי ההשפעה המשמעותית של פגיעת העבודה על מותו של מנקס והנחה את המומחה מהן נקודות המוצא לבדיקה. ראשית, יש להבין את הפגיעה בעבודה לא רק כפגיעה הראשונית אלא גם ככוללת את הנכות המאוחרת המיוחסת לה. שנית, המומחה מחויב לקביעת הוועדה הרפואית בדבר הקשר הסיבתי בין העבודה לבין הפגיעה. בית המשפט גם הבהיר כי מחלת הדם שהובילה למותו של מנקס צריכה להיחשב פוליציטמיה משנית הנובעת ממחלת הריאות הקשורה לעבודה. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך מינוי המומחה והמשך הליכים בהתאם לפסק הדין. ההחלטה התקבלה ללא עלויות לאף אחד מהצדדים.