סע"ש 52439-12-17

תקציר

פסק הדין דן בתשתית הנורמטיבית סביב אפליית נשים בעבודה מחמת הריון והורות, תוך שימת דגש על שני חוקים מרכזיים. הראשון הוא חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, האוסר על כל פגיעה בעבודתו של עובד על רקע פרקטיקות מפלות. השני הוא חוק עבודת נשים, המגן באופן ספציפי על נשים השבות מלידה והורות למשך 60 יום לאחר חזרתן, ומבטיח שלא ייפגעו מהן היקף תנאיהן ובתנאיהן ללא אישור משר התמ"ת. פסק הדין מכיר בנסיבות העובדתיות המורכבות הסובבות את עניינה של התובעת, אך מגיע למסקנה כי מעסיקתה, אלו"ט, הפרה את חובותיה על פי חוק עבודת נשים. מהראיות עולה כי אלו"ט צמצמה את היקף ותנאי עבודתה של התובעת עם חזרתה מחופשת הלידה, והציעה לה שכר נמוך יותר ופחות שעות עבודה. הפחתה זו הוצדקה, על ידי אלו"ט כשינוי ארגוני וחוסר יכולתה הנטענת של התובעת להתחייב לעומס עבודה מלא. עם זאת, בית הדין מצא כי אלו"ט טיפלה בתובעת בחוסר יושר ובחוסר תום לב, ושינתה את נימוקיה לצמצום היקף עבודתה במסגרת ההליך המשפטי. עוד ציין בית הדין כי פעולותיה של אלו"ט כלפי התובעת הושפעו ממשבר אמון בתפקודה בעבודה ומהערכה מחודשת של היקף העבודה הנדרש בתפקידה. בעוד התובעת ביקשה לצמצם את שעות העבודה באחד ממקומות עבודתה, היא ביקשה באופן עקבי לשמור על היקף עבודתה המקורי במועדון סביון. אלו"ט לא כיבדה את זכויותיה של התובעת על פי חוק עבודת נשים, מה שהוביל את בית המשפט להורות על פיצוי התובעת. לתובעת נפסקו 20,000 ₪ כפיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים, לצד 475 ₪ הפרשי שכר ו-1,000 ₪ בגין אי תשלום שכר אוגוסט במועד ואי המצאת תלוש שכר עבור אותו חודש. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. ככלל, פסק הדין מדגיש את חשיבות ההגנה על זכויות התעסוקה של נשים במהלך ההיריון ולאחריו ומבטיח כי מעסיקים יישאו באחריות לכל הפרה של חוקי הגנה אלה.