ע"א 7735/02

תקציר

המנוח הותיר אחריו שתי צוואות, הראשונה נערכה על ידי עורך דין שלושה שבועות לפני מותו, והשנייה נכתבה בכתב ידו של אחיו ימים ספורים לפני פטירתו של המנוח. הצוואה הראשונה הורישה את נכסי המנוח לאלמנתו, ולאחר פטירתה, לילדיו. השני הוריש את הנכסים לאמו, ולאחר מותה, לאחיו. לאחר פטירת המנוח הגישה אלמנתו בקשה לצו ירושה, אליה התנגדה האם, שביקשה לערוך את הצוואה השנייה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הוציא צו מניעה זמני ומינה מנהלי עיזבון זמניים, אך בהמשך דחה בקשה לביטול הצוואה השנייה. המערערים – אלמנתו וילדיו של המנוח – טענו כי יש לבטל את הצוואה השנייה, וכי נפלה טעות פרוצדורלית. המשיבים – יורשי האם ומנהלי העיזבון – הסתמכו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והדגישו כי הצוואה השנייה היא הבקשה הראשונה לקיום צוואה. בג"ץ ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי ואת צו קיום הצוואה השני, והורה על בחינה מחודשת של התיק. בית המשפט קבע כי יש לאחד את ההליכים השונים ולערוך חקירה יסודית, לרבות שמיעת ראיות בדבר הנסיבות בהן נערכו הצוואות, שכן תוקפן של שתי הצוואות לא נבדק דיו. פסק הדין הדגיש את אופיין הייחודי של הצוואות ואת הצורך בבחינה מדוקדקת של תקפותן, במיוחד נוכח השינויים המשמעותיים בין שתי הצוואות. בית המשפט קיווה כי בעלי הדין יגיעו לפשרה, תוך הימנעות מהתדיינות נוספת, והורה כי הוצאות הערעור ייקבעו על פי תוצאות הדיון בבית המשפט המחוזי.