ע"א 492/79

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין הכיתוב על מצבה בבית עלמין. המערערים, בניו של המנוח, ביקשו לחרוט את תאריכי הלידה והפטירה לפי הלוח הגרגוריאני, אך הנהלת בית העלמין (המשיב) סירבה, בנימוק שתקנוניהם מתירים תאריכים עבריים בלבד. בית המשפט המחוזי קבע כי יש להעביר את העניין לשר הדתות על פי צו במועצה משנת 1924. בית המשפט העליון, בדעת רוב, קיבל את הערעור והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי להמשך דיונים. השופט שמגר הדגיש את הצורך בראיות מקדמיות לביסוס מעמדו של המקום כמקום קדוש וקבע כי אין די בטענות ובראיות המשיב כדי לשלול מבית המשפט את סמכותו. הם קבעו כי העניין שלפנינו, סוגיה חוזית, אינו נוגע למקום קדוש וצריך להיות מוכרע על ידי בית המשפט המחוזי. השופט לוין, בהסכמתו, קבע כי בית הקברות אינו יכול להיחשב באופן סביר כמקום קדוש בהקשר זה. בית המשפט העליון הורה לבית המשפט המחוזי לשמוע ראיות ולהכריע האם קיימת "שאלה אמיתית" בדבר מעמדו של המקום. המשיב חויב בהוצאות המערערים, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. פסק הדין, שניתן ב-30 ביולי 1981, הדגיש את חשיבותו החוקתית של הנושא ואת אופיו החריג של הצו משנת 1924.