דנ"א 7622/04

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה לדיון נוסף בפסק דין קודם בעניין תביעת רשלנות והתיישנות. המקרה המקורי עסק במשיב שנולד עם שיתוק מוחין, אשר באמצעות אמו כרוקחת הגיש תביעה נגד המבקשים, בית החולים אסותא ורופא המנוח, בגין נזקים שנבעו מרשלנות נטענת במהלך לידתו. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בנימוק של התיישנות. המשיבים ערערו לבית המשפט העליון, אשר דחה את הערעור על תביעת האם אך קיבל את הערעור על תביעת הבן, בנימוק שתקופת ההתיישנות לתביעתו החלה רק עם מינוי הוריו כאפוטרופוסים שלו. פסק דינו של בית המשפט העליון, הנמצא כעת בבחינה, פירש את סעיף 11 לחוק ההתיישנות כך שתקופת ההתיישנות מותלית עד למינוי רשמי של אפוטרופוס על ידי בית המשפט. פרשנות זו, שהעדיפה את בירור האמת ואת הגישה לצדק, הועדפה על פני החלופה, שהייתה מאפשרת לאפוטרופוסים טבעיים או דה-פקטו להאריך את תקופת ההתיישנות ללא הגבלת זמן. המבקשים, בית החולים אסותא ועיזבון הרופא המנוח, עתרו לדיון נוסף, בטענה כי פסק הדין סותר פסיקות קודמות וגורם לפגיעה מיותרת באינטרסים של הנתבעים. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה, לא מצא סתירה עם פסקי דין קודמים ובהתחשב בדגש של פסק הדין על הגנה על זכויות החלשים והנכים. עוד ציין בית המשפט כי כל קושי שנגרם בעקבות פסק הדין יכול להיפתר באמצעות תיקוני חקיקה או עקרון תום הלב. דחיית העתירה מאשרת את פסק דינו הקודם של בית המשפט העליון, אשר קבע כי תביעת הבן אינה חוסה תחת חוק ההתיישנות, ומורה למבקשים לכסות את הוצאות המשיבים ושכר טרחת עורך דין.