דב"ע שם/110 - 0

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה בגין פגיעה בעבודה שנגרמה למשיב בעת ביצוע עבודה פיזית הכוללת כיפוף ויישור. השאלה המרכזית היא האם הפגיעה נגרמה מ"גורמים חיצוניים נראים לעין", שכן הדבר קובע את הזכאות לדמי תאונה לפי סעיף 39 לחוק הביטוח הלאומי. בית הדין האזורי פסק לטובת המשיב, ופירש פסק דין קודם כך ש"תנועה לא נוחה" מהווה גורם חיצוני גלוי. עם זאת, ערכאת הערעור הנוכחית הבהירה את ההגדרה של גורם חיצוני נראה לעין, תוך הבחנה בין תאונה שנגרמה על ידי חפץ חיצוני לבין פגיעה הנובעת מתנועה לא נכונה או יציבה לקויה. האחרון אינו נחשב גלוי ולכן אינו זכאי לדמי תאונות. במקום זאת, חל סעיף 39 לחוק הביטוח הלאומי. פסק דין זה נועד להבהיר את פרשנותם של גורמים חיצוניים גלויים ואת תחולתו של סעיף 39, ולהבטיח כי התביעות מוגדרות במדויק ומכוונות להטבות המתאימות, כגון פיצויי פגיעה או תגמולים בעין, ולא לתגמולי נכות. בית הדין מדגיש כי במרבית המקרים, המוסד לביטוח לאומי לא ישלול דמי פגיעה כאשר העובדות מצביעות על פגיעה במהלך העבודה. עם זאת, במקרים נדירים בהם מתרחשת סירוב, בית המשפט ימנה מומחה רפואי שיקבע את הזכאות לפיצויי פגיעה, תוך הבטחת הבחנה ברורה בין קצבת הנכות.