תע"א 1665/07

תקציר

השופט במקרה זה מצא כי עדותו של התובע, כמו גם עדותם של הנתבעים העיקריים – מנהל מלון ושני מנהלי חברות האבטחה המועסקות במלון – אינה אמינה, שכן כל אחד מהם ניסה לקדם את האינטרס האישי שלו. העדות היחידה שהשופט מצא אמינה הייתה זו של מנהל המלון, שגרסתו תמכה באלמנטים הן של התובע והן של הנתבעים. התובע עבד כמאבטח במלון מספטמבר 2004 ועד נובמבר 2006. השאלה המרכזית הייתה האם הוא הועסק על ידי הנתבע 1, אשר התקשר תחילה ישירות עם המלון, או על ידי הנתבע 2, אשר הועסק כקבלן משנה מדצמבר 2004 ואילך. השופט מצא כי שני הנתבעים היו מעסיקים משותפים של התובעת. קביעה זו התבססה על מספר גורמים. ראשית, מנהל המלון העיד כי בתחילת שנת 2006 הוחלט כי הנתבעת 1 תחזור להיות מעסיקה של התובעת; זאת, בניגוד לטענת הנתבעת 1 כי החוזה שלה עם המלון הסתיים בחודש פברואר 2006. שנית, הראיות הראו כי הנתבעת 1 המשיכה להתנהל כפי שהתנהלה עד למועד זה – הוציאה תלושי שכר ושמרה על אותם תנאי עבודה – דבר המצביע על כך שלא חל שינוי בפועל במעסיקה של התובעת. יתר על כן, התובע לבש את מדי הנתבע 1 והשתמש בנשקם במהלך עבודתו, ומנהל המלון הבין את הנתבע 1 כמעסיק של צוות האבטחה. עוד ציינה השופטת כי שני הנאשמים הציגו עצמם כמקשה אחת, וקיים ביניהם חוסר בהירות וחשבונאות פיננסית. בנוסף, לנתבעת 1 הייתה מידה מסוימת של פיקוח על עבודתה של התובעת, מעבר למה שניתן היה לצפות מיחסי קבלן ראשי וקבלן משנה. השופטת הדגישה כי הנתבעת 1 לא פיקחה כראוי על קבלן המשנה כדי לוודא שזכויותיה של התובעת נשמרות, דבר המצביע על כך שתפקידה אינו רק של קבלן ראשי. עוד קבעה השופטת כי העסקתה של התובעת הייתה רצופה בתקופה בה הושכר המלון (אוגוסט-דצמבר 2005), למרות שהחברות השוכרות הופיעו כמעסיקות בתלושי השכר של התובעת בתקופה זו. ככלל, הגיעה השופטת למסקנה כי שינוי זהות המעסיק מהנתבעת 1 לנתבעת 2, ולאחר מכן לחברות השוכרים, היה פיקציה. השופט לא קיבל את טענת התובע כי לא קיבל שכר מנובמבר 2005 ועד נובמבר 2006. הראיות הצביעו על כך שהתובע קיבל תשלום במזומן במהלך תקופה זו, אך אף אחד מהצדדים לא גילה זאת לבית המשפט, ככל הנראה משום שהדבר שיקף באופן שלילי את שניהם. השופטת קבעה כי התובעת לא קיבלה שכר הולם עבור עבודה בשעות נוספות. הנתבעים חויבו לפצות את התובעת בגין ההפרש בגמול השעות הנוספות, אשר יחושב על בסיס דוחות הנוכחות עליהם חתם מנהל המלון. השופטת הורתה לנתבעים לשלם לתובע סכומים שונים עבור פיצויי פיטורים, אי מתן הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, ותק נוסף ואי תשלום לקרן פנסיה. סכומים אלה יחושבו תוך התחשבות בהפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום העסקתו של התובע. מספר מרכיבים בתביעת התובע נדחו, ובהם תביעות להחזר הוצאות, תוספת אש"ל, החזר פיקדון עבור מדים וכלי נשק וניכויים שלא כדין מהשכר. בסך הכל חויבו הנתבעים לשלם לתובע סכומים שונים, חלקם ביחד ולחוד, וחלקם לחוד, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. עוד ציינה השופטת כי פסק הדין יועבר למשרדי הממשלה הרלוונטיים, תוך הסבת תשומת ליבם לסוגיות אפשריות הנוגעות להתנהלות הנאשמים. לתובע ולנתבעים עמדו 30 יום לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.