ת"א 50489-06-20

תקציר

פסק הדין דן בתביעה לפינוי דייר מוגן על בסיס כוונת המשכיר להרוס את הבניין ולבנות בניין אחר במקומו לפי סעיף 131(10) לחוק. בית המשפט מצדד בתובעים, ומאפשר את המשך הפינוי, תוך שהוא מדגיש את דחיפותם של מקרים כאלה ואת הצורך של שני הצדדים לפעול בתום לב. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה שיעור דמי הפינוי, כאשר מומחה התובעים העריך את הבעלות ב-1,243,000 ₪ והמומחה מטעם הנתבעת העריך אותה ב-8,176,000 ₪. בית המשפט מינה מומחה מטעמו, שהערכת השווי שלו בסך 2,250,000 ₪ התקבלה, מה שהוביל לדמי מפתח בסך 1,350,000 ₪. דמי הפינוי הבסיסיים נקבעו על ארבעה שלישים מדמי המפתח, בסך 1,800,000 ₪. לאחר ששקל את נסיבותיו הייחודיות של המקרה, לרבות גילה של הנתבעת ואופי עסקיה, הוסיף בית המשפט 200,000 ₪ לאגרת היסוד, וקבע את דמי הפינוי על 2,000,000 ₪, שהם כ-89% משווי הבעלות של המושכר. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם המשפטיות, והנתבעת נדרשה לפנות את המקום עד ליום 1.11.2022, עם קבלת דמי הפינוי הנקובים מהתובעים.