רע"פ 2937/17

תקציר

במקרה דנן, ביקש המבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לוד, שאישר פסק דין קודם של בית משפט השלום בפתח תקווה. בקשת המבקש להאריך את מועד המשפט בגין עבירת תעבורה נדחתה בתחילה. העבירה נגעה להובלת מטענים שלא אובטחו כראוי, והמבקש טען כי אשתו שילמה בטעות את הקנס לאחר שביקש להישפט. כתוצאה מכך, הוא טען כי הארכת המעצר מוצדקת כדי למנוע עיוות דין, שכן הוא הורשע ללא הזדמנות להציג את טענותיו בבית המשפט. עם זאת, בית משפט השלום קבע כי תשלום הקנס שקול להודאה באשמה והרשעה סופית, ובכך שלל את האפשרות להארכת משפט. הערכאות הגבוהות יותר, לרבות בית המשפט המחוזי מרכז לוד, אישרו קביעה זו, תוך שהם מצטטים את סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, הרואה בתשלום תשלום חלוטה. המבקש לא הוכיח נסיבות חריגות ולא הציג הגנה כלשהי ביחס לעבירה, והתיק לא נראה כמעורר שאלות משפטיות משמעותיות או סוגיות בעלות עניין לציבור. משכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, ולא נמצאה עילה המצדיקה התערבות בהחלטת בית משפט השלום.