ערר 82157/00

תקציר

פסק הדין דן בערעורו של בעל נכס אשר ערער על חישוב היטל השבחה על נכסיו בעקבות אישור תכנית פיתוח מקומית. התוכנית נועדה לייעל את תהליך התכנון על ידי ביטול הדרישה לתוכנית תכנון אדריכלית, שהייתה נחוצה בעבר לכל שינוי בתכנון המבנים. המערערת טענה כי יש לייחס את מלוא ההשבחה למצב החדש, מבלי להתחשב בשווי הקודם. עם זאת, הוועדה החליטה שלא לקבל את הערר, ובחרה לקיים את השומה המקורית. קביעה זו התבססה על כך שטענות המערערים לא הועלו בהליך השומה המכריע והיוו הרחבה של טענותיהם הקודמות. לטענת הוועדה, התרת תביעות חדשות כאמור תהיה בלתי הוגנת כלפי הצד השני ותסתור את הטענות שהעלה המערער בעבר. בנוסף, הוועדה ציינה כי קיימת הבחנה בין המרפסות הקדמיות והאחוריות, כאשר רק את הראשונה לא ניתן לבנות ללא התוכנית המאושרת בשל קו הבניין הקדמי. הוועדה הדגישה כי ההליכים בפני השמאי המכריע הם בעלי אופי שיפוטי ועליהם לכלול את כל הטענות הרלוונטיות. מאחר שהמערערת לא הציגה טענה זו במהלך הליך השומה, החליטה הוועדה להותיר את השומה המקורית על כנה, חרף שלא הסכימה עם נימוקיה המשפטיים. פסק הדין מסתיים בקריאה למערערת לערוך שומות עתידיות על בסיס המעמד המשפטי הנכון ולהעלות את כל הטענות הרלוונטיות במהלך הליכי השמאי המכריע.