ע"א 318/88

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על זכויות במקרקעין בין המבקשים (הנתבעים בתיק הראשון) לבין מינהל מקרקעי ישראל. המבקשים, שפונו מאזור החלוצה על ידי צה"ל בשנת 1980, טענו כי הפכו לבעלי סמכות באזור משאבי השדה שאליו הועברו ויש לאפשר להם להישאר בו עד לסיום ההליכים המשפטיים בעניין אדמות החלוצה. בית משפט השלום הורה על פינויים, דחה את תביעתם והוביל את המבקשים לערער לבית המשפט המחוזי, שלא צלח. בית המשפט העליון דחה גם את בקשתם למתן רשות ערעור, וקבע כי המבקשים לא הוכיחו די הצורך קיומו של אישור בלתי חוזר לשהות במקרקעין שבמחלוקת עד לסיום הליכי החלוצה. עם זאת, בהיעדר פתרון יציב למבקשים, הורה בית המשפט להקצות להם קרקע חלופית למרעה, עיבוד חקלאי ומאהל, וכן היתרים לעיבוד עונתי ועדרים לא רשומים. פסק הדין הדגיש את הצורך בהכרעה מהירה של הליכי חלוצה בבית משפט השלום. פסק הדין חיזק את זמניותו של האישור, ואת היעדר כל ערובה לזכויות קבע במקרקעין ללא זכאות חוקית. שופטי בית המשפט העליון הסכימו עם ההחלטה.