עע"מ 4326/13

תקציר

במקרה זה, ביקש המבקש סעד זמני מפסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע, אשר דחה את בקשת שחרורו לפי החוק למניעת הסתננות. המבקש, שנכנס לישראל ב-1 במארס 2010, נעצר בעקבות קטטה בדצמבר 2012 שהובילה לצו גירוש. הוא טען כי העברתו להליכים מנהליים אינה סבירה ונגועה בפגמים פרוצדורליים, במיוחד משום שהוא לא זוהה כאריתריאי ולכן אינו כפוף למדיניות אי-הגירוש של אזרחי אריתריאה. בית המשפט המחוזי אישר את משמורתו, תוך שהוא מצטט ראיות לאלימות ולסכנה לשלום הציבור, אף שלא ביסס את אזרחותו האריתריאה. המבקש טען כי זכויות החירות שלו מחייבות הליך פרוצדורלי מחמיר יותר ועילות הומניטריות לשחרור. בית המשפט הכיר בדיונים המתמשכים על תוקפם החוקתי של התיקונים המשפטיים המשפיעים על מעצרו. אם החוק ייקבע כבלתי חוקתי, סיכויי הערעור שלו עשויים להשתפר. בהחלטתו על סעד זמני, הבחין בית המשפט בין ענייני גירוש למשמורת. היא פסקה לטובת דחיית הגירוש כדי להבטיח שהליך הערעור יישאר רלוונטי, שכן מעמד האזרחות של המבקש לא נקבע. עם זאת, היא שמרה על המשמורת, וזיהתה את המבקש כסיכון לשלום הציבור. בסופו של דבר עצר בית המשפט את הגירוש עד לסיום הערעור, אך דחה בקשות לסעדים אחרים.