ע"פ 6328/12

תקציר

במקרה דנן, הוגש נגד המשיבים בשנת 2010 כתב אישום בגין קשירת קשר שלא להשתתף במכרז להקמת ממ"דים בקרבת רצועת עזה. בית משפט קמא דחה אישומים אלה, וקיבל את טענת המשיבים לאכיפה בררנית תוך השוואת אי-העמדה לדין ב"פרשת בתי חולים" דומה, שבה בחרה רשות ההגבלים העסקיים בהליכים אזרחיים ולא פליליים חרף ראיות לתיאום כדי להימנע מהתמודדות תחרותית. בית המשפט המחוזי מצא את שני המקרים דומים דיים כדי להצדיק פיטורים בשל חוסר עקביות במדיניות האכיפה, והדגיש הגנות ערעור אפשריות כגון הסתמכות על ייעוץ משפטי וחוסר שיתוף פעולה בין קבלנים. עם זאת, הפרקליטות טענה כי מדובר בשיקול דעת מוטעה ייחודי וטענה כי מדיניות האכיפה שלהם כוללת העמדה לדין בגין מניפולציות מכרזיות. בית המשפט העליון, בערעור, ביטל את הדחייה הראשונית בכך שהכיר במדיניות עקבית של התביעה למרות החריג של בית החולים, תוך שימת דגש על כך שטענות אכיפה בררנית חייבות להוכיח סטייה שיטתית מהמדיניות ולא מקרים בודדים. בסופו של דבר, הסקירה קבעה כי כתב האישום עולה בקנה אחד עם מדיניות אכיפה רחבה, ומחייבת חזרה לבית המשפט המחוזי לצורך התייחסות לטענות מקדמיות אחרות.