בג"צ 26/70

תקציר

פסק הדין דן בסכסוך בין שני בעלי קרקעות סמוכים ברמת גן, העותרים המתגוררים בנכסיהם והמשיב שהוא מתווך וסוחר במקרקעין. התיק סובב סביב תוכנית חלוקה חדשה לחלקות שלהם, שמטרתה להרחיב כבישים ולחלק מחדש את הקרקע. התכנית, שהוצעה על ידי ועדת התכנון המקומית ואושרה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב ושר הפנים, פוגעת באופן משמעותי בנכסי העותרים והמשיבים. בעוד העותרים מאבדים חלק ניכר מאדמותיהם, המשיבה זוכה בחלק משטחם הקודם. העותרים מערערים על התכנית בטענה שהיא שוללת מהם את זכויותיהם באופן בלתי הוגן ומיטיבה עם המשיב. עם זאת, בית המשפט אינו מוצא ראיות לחוסר תום לב או שיקולים זרים בהחלטות רשויות התכנון. יודגש כי הרשויות פעלו במסגרת סמכויותיהן החוקיות ולטובת הציבור התכנוני. יתר על כן, פסק הדין מדגיש כי תרעומת העותרים היא על חוקי ההפקעה של המחוקק ולא על פעולות הרשויות. מתוך הזדהות עם מצבם של העותרים, השופטים פוסקים בכל זאת נגדם, מקיימים את החלטות הרשויות ודוחים את העתירה. העותרים נדרשים לכסות את הוצאות המשיבים. בערעור אזרחי נפרד קובע בית המשפט העליון כי השימוש שעושה המדינה בקרקע פרטית בהסכמת הבעלים מקים יחסי רישוי, ומונע מהבעלים לטעון להסגת גבול.