עפ"ג 39855-08-11

תקציר

הכרעת הדין דנה בגזר דינו של נאשם שהורשע בגרימת מוות ברשלנות בעת נהיגה. גישתו של בית משפט קמא הייתה להטיל עונש מחמיר, בהתחשב בעונש המרבי שקבע המחוקק לעבירה כזו, ולהפחית אותו במשורה בהתאם לנסיבות. גישה זו זכתה לביקורת בפסיקה קודמת, שדגלה בגישה ספציפית יותר למקרה. עם זאת, בית המשפט העליון הכיר בצורך בענישה מחמירה כדי להרתיע מפני תאונות דרכים ואישר את גישתו הכללית של בית משפט קמא. בית המשפט העליון בחן את העונש שהוטל, בהתחשב בשיקולים כגון הרתעה, קדושת החיים ונסיבותיו האישיות של המערער. הודגש כי המערער הוכיח רשלנות רגעית, שגרמה לתאונה קטלנית, ובעל עבר נקי, אך גם כי ניהל ראיות והיו לו הרשעות קודמות בעבירות בטיחות בדרכים. בית המשפט הגיע למסקנה כי אף שהוא חמור, עונש המאסר של 18 חודשים הוא סביר ועולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות. אשר לתקופת הפסילה, קיבל בית המשפט את טענת המערער כי פסילה של 20 שנה מחמירה יתר על המידה, במיוחד בהתחשב בעונש המאסר החמור. לפיכך, החליט בית המשפט לקצר את תקופת הפסילה ל-15 שנים. הערעור נדחה בעניין עונש המאסר והתקבל לעניין תקופת הפסילה. פסק דינו של השופט בן-ציון גרינברגר התקבל פה אחד, והמערערים נדרשו להתייצב לריצוי עונשם ביום 1.1.2012.