ע"א 7863/21

תקציר

בית המשפט המחוזי בנצרת פסק נגד המבקשים, שעתרו לסעד הצהרתי בדבר זכויותיהם הנטענות בשתי מחלקות בעין קנייא. בית המשפט דחה את תביעתם, בקובעו כי המשיב היה רשום כבעלים של הנכס כבר בשנת 1992 – עובדה שהמבקשים היו צריכים להיות מודעים לה באופן סביר. כמו כן, השופטת קיבלה את טענת ההתיישנות של המשיב וטענה כי טענת הבעלות של המבקשים על בסיס תקופת ההתיישנות הייתה צריכה להיעשות במהלך הליך הפשרה. לאחר מכן ערערו המבקשים על פסק דין זה וביקשו "עיכוב ביצוע", שיעכב את אכיפת פסק הדין עד להכרעה בערעורם. בעיקרו של דבר, מדובר בבקשה לסעד זמני עד להכרעה בערעור. בית המשפט הכיר בכך שהמבקשים החזיקו בקרקע במשך שנים וכי פינויה יגרום להם נזק, אך בסופו של דבר החליט כי עיכוב ביצוע אינו מוצדק, שכן המבקשים לא הצליחו להוכיח שייגרם להם נזק בלתי הפיך. פסק הדין, שהורה על פינוי המבקשים, לא יעוכב, אם כי המשיב מנוע זמנית מלפתוח בהליכי פינוי עד למתן פסק דין בערעור, ובלבד שהמבקשים יפקידו סכום נכבד בקופת בית המשפט.