עת"מ 10223-09-17

תקציר

העתירה מערערת על חוקיותו של עיצום כספי שהוטל על העותרת על ידי המשיב, מנהל מינהל הדלק במשרד האנרגיה, בגין הפרת הוראות סעיף 17א לחוק ההסדרים, התשמ"ט-1989 (להלן: חוק ההסדרים) וסעיף 1א(א) לחוק המקרקעין (החלפת ספק גז בבית משותף), התשנ"א-1991 (להלן: חוק החלפת ספקי גז). העותרת היא ספקית גז, ועובדות העתירה נוגעות לשני בניינים מרובי דירות הרשומים כבית משותף, שלכל אחד מהם מסופק גז ממצבר גז נפרד. המשיב ראה בכל מצבר "מערכת גז מרכזית" נפרדת, ולפיכך טען כי לא נמסרה לעותרת הודעה כדין על ההחלטה להחליפו כספק הגז, שכן ההחלטה בכל בניין לא נתמכה ברוב הדרוש של בעלי הדירות, כאמור בסעיף 59ד לחוק המקרקעין. בעתירה נטען כי שני המצברים יחד מהווים "מערכת גז מרכזית" אחת, ולכן לא הושג הרוב הדרוש. בית המשפט הסכים עם הגדרת העותר, וקיבל את העתירה. בית המשפט קבע, כי ההחלטה בדבר התנתקות העותרת מאספקת הגז לבית המשותף לא התקבלה ברוב הדרוש, ועל כן לא קיבלה העותרת הודעה כדין. משכך, לא ניתן היה להטיל על העותר סנקציה בגין הפרת הוראות החוק בדבר החלפת ספק גז, המותנית במתן הודעה כדין. זאת ועוד, גם אם ההודעה הייתה כדין, קבע בית המשפט כי פרשנותו של המשיב לסעיף 17א לחוק ההסדרים אינה נכונה. סעיף זה אוסר על ספק גז יוצא, עם קבלת הודעה על סיום התקשרות מצרכן, ליצור קשר עם הצרכן או להציע הטבות כלשהן לתקופה של שישה חודשים. המשיב טען כי הדבר כולל גם את המשך אספקת הגז, אך בית המשפט קבע כי מטרת החוק היא למנוע מספקים יוצאים מלהתקשר עם הצרכנים ולהציע להם הטבות לסיכול ההחלפה. לבסוף, הטיל בית המשפט ספק בהפעלת שיקול דעתו של המשיב להטיל עיצום כספי בנסיבות המקרה, וציין כי זו הפעם הראשונה בה מוטלת סנקציה כזו, וכי נדרשת לשם כך הפרה ברורה וחד משמעית של החוק. המשיב חויב להשיב את הסנקציה ששולמה על ידי העותרת ולכסות את הוצאותיה ושכר טרחת עורך דינה.