LawMate
התחברותהרשמה חינם
פסיקה

עע"מ 36511-07-25

פסק-דין עליון

📋
מספר הליך36511-07-25
📂
סוג הליךעע"מ
📅
תאריך21 באוקטובר 2025
🏛️
בית משפטעליון
⚖️
סוג החלטהפסק-דין
👥
צדדיםפלוני נ. משרד הביטחון/מתאם הפעולות בשטחים
👨‍⚖️
שופטיםדוד מינץ, עופר גרוסקופף, יעל וילנר

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות המשפטיים והחידושים העולים ממנו, על בסיס הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של פסק דין עע"מ 36511-07-25** **מבוא** פסק דין זה של בית המשפט העליון עוסק בערעור על החלטת ועדת המאוימים (המשיב) לדחות בקשה להיתר שהייה זמני בישראל, שהוגשה על ידי אדם (המערער) שברח לישראל משטחי הרשות הפלסטינית. הערעור נדחה בהחלט ללא צורך בתשובה. פסק הדין נוגע במספר סוגיות משפטיות מהותיות, ובפרט למעמד המבקש סיוע ביטחוני, יחסי הגומלין בין בתי המשפט לגופים מנהליים מקצועיים, ודרישות הוכחה וניקיון כפיים בהליכים מנהליים. **עקרונות משפטיים מרכזיים** 1. **סמכות שיפוט ובחינת החלטות מנהליות:** בית המשפט לעניינים מנהליים, ובמקרה זה בית המשפט העליון בגלגול ערעורי, סוקר את החלטותיה של ועדה מנהלית מקצועית – במקרה זה, מתאם הפעולות בשטחים (ועדת מאוימים). עקרון יסוד בהקשר זה הוא שהתערבות שיפוטית בהחלטות מנהליות מוגבלת, ונבחנת בעיקר במישור הסבירות, השרירותיות, הפגמים הראייתיים או הפרוצדורליים, או כאשר מדובר במקרים חריגים. בפסק דין זה, בית המשפט העליון אימץ את קביעת בית המשפט המחוזי, כי אין מקום להתערבות בהחלטת המשיב, בהיעדר עילה להתערבות כזו. 2. **שיקול דעת המשיב כמומחה:** פסק הדין מדגיש את מומחיותו, מקצועיותו וניסיונו של המשיב בבחינת טענות מאוימים, ובפרט על רקע נטייה מינית, והערכת הסיכון הנשקף לפונים. הדבר מתבטא בהפניות לשני פסקי דין קודמים של בית המשפט העליון (עע"מ 76147-12-24 ועע"מ 58476-12-24), המבססים את המומחיות הספציפית של המשיב בתחום זה. על כן, בית המשפט העליון נוטה שלא להתערב בשיקול הדעת המקצועי של המשיב, אלא אם כן הוכח כי נעשה שימוש לרעה בשיקול הדעת או פגם מהותי אחר. 3. **דרישת הוכחה ורמת הוכחה:** המערער טען כי נשקפת לו סכנת חיים ממשית בשטחי הרשות הפלסטינית, בשל נטייתו המינית. עמדתו של בית המשפט לעניינים מנהליים, שאומצה על ידי בית המשפט העליון, היא שהמערער לא הצליח לבסס את טענתו כנדרש. ההתרשמות הבלתי אמצעית מהמערער בראיון, שבה תוארו תשובותיו כ"שטחיות, סותרות ומתפתחות", וחוסר יכולתו לתאר באופן קוהרנטי את זהות המאיימים ואת טיב האיום, הובילו למסקנה כי לא הוכח די הצורך האיום הקונקרטי. אף החלטת בית הדין השרעי והאישורים הרפואיים לא הצליחו, לפי בית המשפט, לבסס את הטענה ברמה מספקת. 4. **ניקיון כפיים בהליך מנהלי:** אחת מנקודות המפתח בפסק הדין היא דחיית העתירה על הסף בשל "חוסר ניקיון כפיים" של המערער. נקבע כי המערער נכנס לישראל שלא כדין, תוך הצגת תשתית עובדתית שקרית לגבי מועד כניסתו. בית המשפט רואה בחומרה כל ניסיון להטעות את הרשויות או את בית המשפט, ורואה בכך עילה לדחיית ההליך, גם ללא בחינת לגופו של עניין. 5. **פגמים פרוצדורליים:** בנוסף לסוגיית ניקיון הכפיים, בית המשפט המחוזי (וכפועל יוצא בית המשפט העליון) דחה את העתירה גם בשל פגמים פרוצדורליים. פגמים אלו כללו, בין היתר, אי צירוף ייפוי כוח, אי הכללת פרטים מלאים של העותר, ואי צירוף מלוא המסמכים הרלוונטיים. פגמים אלו, אף אם אינם מהותיים כשלעצמם, יכולים להצטרף לפגמים אחרים ולהוביל לדחיית ההליך. 6. **היעדר עילה להתערבות בהחלטת המשיב לגופו של עניין:** בית המשפט המחוזי קבע כי גם לגופו של עניין, העתירה לא מגלה עילה להתערבות בהחלטת המשיב. הדבר נובע מכך שההחלטה התבססה על התרשמות ישירה מהמערער, ולא נמצאה הצדקה להתערבות בשיקול דעתו המקצועי של המשיב. **חידושים משפטיים או דגשים מיוחדים** * **אימוץ הדוקטרינה של "חוסר ניקיון כפיים" כעילה לדחייה על הסף:** פסק דין זה מהווה דוגמה מובהקת לאופן שבו בית המשפט מיישם את דוקטרינת "חוסר ניקיון כפיים" בהליכים מנהליים. התנהלות המערער, הכוללת כניסה בלתי חוקית והטעיית הרשויות, נתפסת ככשל מהותי המצדיק את דחיית הליכיו. * **הסתמכות על התרשמות אישית של פקיד מקצועי:** הפסיקה מדגישה את חשיבות ההתרשמות האישית של הפקיד המקצועי (במקרה זה, בראיון) כבסיס להחלטה מנהלית, במיוחד כאשר מדובר בסוגיות של הערכת סיכונים ואמינות. בית המשפט העליון, באימוצו את קביעת המחוזי, מראה נכונות רבה להישען על קביעות עובדתיות הנובעות מהתרשמות זו. * **החלת תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי:** ההחלטה לדחות את הערעור ללא צורך בתשובה, בהתאם לתקנה 138(א)(1), מבטאת את סמכות בית המשפט העליון לסנן ערעורים שאינם מעלים סוגיות משפטיות חדשות או מורכבות, וניתן להכריע בהם על בסיס החומר הקיים. * **סינרגיה בין בתי המשפט להליך המנהלי:** פסק דין זה מדגים את תפקידם המשלים של בית המשפט לעניינים מנהליים ובית המשפט העליון. בית המשפט המחוזי בוחן את החלטת המשיב, ובית המשפט העליון סוקר את החלטת המחוזי. הדבר מבטיח ביקורת שיפוטית יעילה אך גם מכבדת את מרחב הפעולה של הרשות המנהלית. **מסקנות** פסק הדין בעע"מ 36511-07-25 מאשרר את החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את ערעורו של המערער. עיקר ההחלטה מבוסס על שילוב של דחייה על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים ופגמים פרוצדורליים, וכן על היעדר עילה להתערבות בהחלטת המשיב לגופו של עניין. בית המשפט העליון מכבד את שיקול הדעת המקצועי של המשיב, אשר התבסס על התרשמותו הישירה מהמערער במהלך ראיון, וקובע כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש לבסס את טענתו לאיום קונקרטי. פסק הדין מחזק את עקרונות הניקיון בהליכים מנהליים ואת ההגבלה על התערבות שיפוטית בהחלטות מנהליות מקצועיות.

חקיקה מקושרת

חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותותקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין)תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018

עע"מ 36511-07-25 פלוני נ. משרד הביטחון/מתאם הפעולות בשטחים, עליון (21.10.2025)

LawMate

עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?

הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.

התחילו בחינםהתחברות

© 2026 LawMate · הדור הבא של העבודה המשפטית