ת"א 51862-06-21

תקציר

פסק הדין דן בסמכותם של בתי הדין לעבודה ובתי הדין האזרחיים בכל הנוגע לסכסוכים בין מעסיקים לעובדים. על פי סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות בין עובדים למעסיקים הקשורות ליחסי עבודה, לרבות קיומם של יחסי עבודה, כל עוד התביעה אינה מבוססת על נזיקין. היוצא מן הכלל הוא אפוא לבית המשפט האזרחי אשר לו סמכות לדון בתביעות שעילתן היא בפקודת הנזיקין. הדבר יוצר קושי לתחום את סמכויותיהן של שתי הערכאות כאשר אותם מעשים יכולים לבסס הן עילות תביעה נזיקיות והן עילות תביעה חוזיות. הפסיקה במקרה זה היא כי יש להעביר את התביעה נגד העובד לבית הדין לעבודה שכן היא עומדת בקריטריונים של סעיף 24. התביעה היא בין עובד למעסיק ומתייחסת ליחסי עבודה. בעוד שהתביעה מבוססת על טענות למעילה וגניבה, היא אינה מוגשת בעילות נזיקין ועילת התביעה מבוססת על היבט חוזי. לפיכך, לבית הדין לעבודה סמכות שיפוט בלעדית בתביעה זו. זאת ועוד, התביעה כאמור בבקשת התובע לוקה בחסר בהירות ואינה מציינת במפורש את עילת התביעה, דבר שהיה צריך להיעשות אילו התכוון התובע להגיש תחת חריג הנזיקין. באשר לתביעה נגד בן זוגו של העובד, אין מחלוקת כי לא התקיימו יחסי עבודה, ולכן לבית הדין לעבודה אין סמכות. עם זאת, ההליכים בתביעה זו יעוכבו עד לסיום בירורו של בית הדין לעבודה, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון במקרים דומים. התביעה נגד הנתבע השני תלויה במידה רבה בתביעה נגד הראשון ותדרוש בירור נוסף של הטענות. הוצאות הבקשה נגבות מהתובעים, העומדות על 12,000 ₪, והתיק יועבר לבית הדין לעבודה בתל אביב. בנוסף, ייפתח תיק חדש לתביעה נגד הנתבע השני ויעוכב בשל התמשכות ההליכים.