ת"א 1945-08-07

תקציר

פסק הדין דן בתחולתו של סעיף 4 לחוק ההתיישנות לגבי תביעות שכנגד. השופט מסכם את הרציונל העומד מאחורי החוק, תוך שימת דגש על הבטחת שוויון בין בעלי דין והבהרת הכוונה העומדת מאחורי חקיקת חוק ההתיישנות בכלל. כדי שתביעה תיחשב לתביעה שכנגד ופטורה מכללי התיישנות, עליה לעמוד בשני תנאים: עליה להיות מוגשת במסגרת התביעה העיקרית ולברר במסגרתה. השופט קובע כי תביעת המשיבים נגד המבקשים אינה מהווה תביעה שכנגד, שכן היא לא הוגשה במסגרת ההליך העיקרי ומשכך, אינה נופלת תחת החריג. באשר לתקופת ההתיישנות, קובע השופט כי טענת המבקשים נתמכת במכתבי עורך דינם לביטול הסכם ההיפרדות. עם זאת, המשיבים טוענים אחרת, והשופטת מכירה בכך שקביעת מועד הניסוח כרוכה בשאלות עובדתיות מורכבות. השופט מדגיש כי בירור העובדות מחייב שמיעת ראיות ועדויות במסגרת ההליך העיקרי. משכך, שאלת תקופת ההתיישנות תידון במהלך המשפט העיקרי. פסק הדין נוגע גם בהתחייבויות ההדדיות של הצדדים על פי הסכם ההפרדה ובסוגיות העובדתיות והמשפטיות המורכבות הסובבות אותו, תוך הדגשה כי אלה צריכות להידון ולהכריע בהן במהלך המשפט העיקרי. השופט מסיים וקובע כי שאלת ההתיישנות תידון במהלך הכרעת הדין בתובענה העיקרית לאחר שמיעת כלל הראיות שהוצגו על ידי הצדדים.