ע"א 1124/20

תקציר

הערעור במקרה זה נסוב סביב הפרשנות של המועד שבו הוגש ערעור והאם הוא הוגש מעבר למועד הקבוע בחוק. המשיבים טענו כי המערער צפה באופן יזום בפסק הדין באינטרנט וקיבל הודעה רשמית, אשר היוותה ידיעה מספקת על פסק הדין ויזמה את הספירה לאחור להליך הערעור. המערער, לעומת זאת, טען, כי פסק הדין לא הוצג בפניו באופן פורמאלי וכי ראייתו היזומה אינה מהווה ידיעה מספקת. הוא טען כי המתין להצגה הרשמית ולכן אין לדחות את הליך הערעור שלו. השופט, לאחר שבחן את הטענות והראיות, פסק לטובת המשיבים. הם מצאו כי העיון היזום של המערער בפסק הדין, יחד עם השיהוי המשמעותי בהגשת הערעור, מצדיקים את החלת "חריג הידיעה" על "כלל ההמצאה". השופט הדגיש כי למערער, שהיה נאמן בהליך פשיטת רגל, הייתה חובת זהירות ואמון מוגברת והיה עליו לפעול ביתר מהירות. זאת ועוד, קיבלה השופטת את טענת המשיבים כי המערער אכן קיבל הודעה וידיעה מספקת על פסק הדין, והערעור, שהוגש למעלה מחודשיים לאחר מתן פסק הדין, נדחה משום שהוגש מעבר למועד האחרון. כן הורה השופט למערערת לכסות את הוצאות המשיבים, בסך 5,000 ₪.