בג"צ 78/71

תקציר

בג"ץ דן בערעור על החלטת שר הבריאות לשלול רישיון רפואי לפי סעיף 9(1) לפקודת העוסקים ברפואה, 1947. המערער טען כי הוועדה שמינה שר הבריאות לבירור התלונה נגדו חרגה מסמכותה ושללה ממנו שימוע הוגן. עם זאת, בית המשפט קבע כי תפקידה של הוועדה אינו רק להקליט את דברי הנאשם אלא להעריך את הראיות בצורה הוגנת. עוד נקבע כי נוהלי הוועדה היו סבירים ככלל, אם כי היה עליה לגלות למערער את כרטיסה הרפואי של המתלוננת. בית המשפט אישר את פרשנות הפקודה המאפשרת לוועדה לשמוע ראיות ולהגיש דו"ח מקיף לשר, ובכך להבטיח שימוע הוגן לנאשם. באשר לטענות הספציפיות, מצא בית המשפט ראיות מספיקות לאשמתו של המערער, לרבות הודאתו ומכתב התפטרותו שלו. ממצאיה העובדתיים של הוועדה היו מוצדקים, והסנקציה החמורה של שלילת הרישיון לצמיתות הייתה ראויה בהתחשב באופי התנהגותו הפסולה של המערער. השופט לנדוי הדגיש את הצורך להגן על טוהר המידות של מקצוע הרפואה וקבע כי חובתו של בית המשפט היא לאזן בין האינטרסים של המקצוע לבין אלה של הנאשם.