ע"פ 8821/07

תקציר

גזר הדין המדובר קשור לתיק חטיפה ותקיפה, שבו הואשמו ארבעה נאשמים בביצוע עבירות נגד המתלונן. במהלך המשפט הגיעו שניים מהנאשמים להסדר טיעון והודו בכתב האישום המתוקן. שני הנאשמים האחרים לא הודו ועניינם נדון בדיון הוכחות נפרד. התביעה וההגנה הסכימו כי ניתן להפריד פרוצדורלית בין הדיונים בעניינם של ארבעת הנאשמים, אך השופט התעקש לשמוע את עניינם של כל הנאשמים יחד. לאחר הרשעתם של שני הנאשמים שהודו, התבקש השופט על ידי ההגנה לפסול עצמו משמיעת עניינם של שני הנאשמים הנותרים, שכן הוא נחשף לכמות משמעותית של ראיות, לרבות עדותו המפורטת של המתלונן על המעשים שביצעו נגדו כל הנאשמים. השופט דחה את בקשת הפסילה, בקובעו כי הראיות שהוצגו במהלך משפטם של שני הנאשמים הנותרים לא ישפיעו על גזר דינם של שני הנאשמים האחרים, וכי הוא יביא בחשבון רק את העובדות המוסכמות ואת כתב האישום המתוקן. הערעור על החלטת השופט שלא לפסול את עצמו נדחה. ערכאת הערעור קבעה כי אין חשש ממשי למשוא פנים של השופט, שכן החשיפה לראיות בלתי קבילות היא מזערית ואינה מהווה מסה קריטית שתשפיע על השופט. בית המשפט תמך בדברי השופט כי הראיות שנשמעו במהלך משפטו של הנאשם הרביעי לא יילקחו בחשבון בגזר דינם של שני הנאשמים האחרים. לפיכך, הערעור נדחה, והשופטת הורשתה להמשיך לדון בתיק.