ע"א 23803-11-12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בערעור על הארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בתל אביב-יפו. פסק הדין הראשוני היה לטובת המשיב, שיוצג על ידי עורך דין שאשתו ילדה לאחרונה את ילדם הראשון. המבקש, שהפסיד בתיק המקורי, הגיש בקשה להארכת מועד, תוך ציון לידת ילדו של עורך הדין כנסיבות מיוחדות. עם זאת, התגובה לבקשה זו התנגדה למתן הארכה. פסק הדין דוחה את הבקשה להארכה, בעיקר משום שהיא אינה עומדת בדרישת הוכחת נימוקים מיוחדים לשיהוי. חוסר הבהירות באשר למועדים המדויקים של השיהוי, כמו גם אי תמיכה בטענות עובדתיות בתצהירים, מחלישים את טענת המבקש. לידת ילדו של עורך הדין אינה נחשבת לנסיבה מיוחדת מספקת, מה גם שהיא התרחשה לאחר שכבר חלף המועד האחרון להגשת הערעור, ולא נעשה כל ניסיון ליידע את הצד השני או לבקש ארכה לפני כן. זאת ועוד, בפסק הדין מצוין כי תיאור פסק דינו של בית משפט קמא שמסר המבקש אינו מדויק ואינו משקף את הביקורת והממצאים שהותוו בפועל בפסק הדין. בסופו של דבר, הרשם שחיבר את פסק הדין מגיע למסקנה כי אין טעמים מיוחדים המצדיקים את הארכת המועד, והבקשה נדחית. ההחלטה מתקבלת ללא צווים בדבר הוצאות, והצדדים מקבלים הודעה על ההחלטה מהמזכירות. פסק דין זה, שניתן שלא בפניו, משמש תזכורת לדרישות המחמירות ולמועדים הקצרים להגשת ערעורים ולעילות המוגבלות להארכות.