ע"א 665/23

תקציר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, התקיימה דיון בערעור וערעור משיב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשות המסים. **החלטה עקרונית:** בית המשפט העליון, בדעת רוב, קיבל את ערעור רשות המסים, ביטל את פסיקת הגמול ושכר הטרחה שניתנו לתובע המייצג ובא כוחו, ודחה את ערעור התובע המייצג. **סוגיות מרכזיות שנידונו:** 1. **סיווג עיצום כספי כ"תשלום חובה אחר" לפי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006:** * **דעת הרוב (השופטות וילנר ורונן):** עיצום כספי אינו בא בגדר "מס, אגרה או תשלום חובה אחר" כמשמעותו בפרט 11. זאת, מכיוון שעיצום כספי מוטל כסנקציה על הפרת דין, ואינו נגבה כנגד תמורה כלשהי (ישירה או עקיפה), בשונה ממסים ואגרות שנועדו למימון פעילות ציבורית. ההבחנה נעשית על בסיס תכליות התשלום – מימון הקופה הציבורית לעומת אכיפה והרתעה. מכיוון שהעיצום הכספי הוא אמצעי אכיפה חלופי למשפט הפלילי, ותכליתו שונה מזו של מסים ואגרות, הוא אינו נכלל בפרט 11, ולכן לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית בגין גבייתו שלא כדין. * **דעת מיעוט (השופט כבוב):** עיצום כספי, כאשר הוא נגבה מכוח פקודת המסים (גבייה) ונועד לשרת את מערכת גביית המס ולטייב אותה, מהווה "תשלום חובה אחר". הרציונל העומד בבסיס פרט 11, בדבר קושי בהותרת כספים שנגבו בכפייה ובניגוד לדין בידי המדינה, חל גם על עיצומים כספיים. לפיכך, ניתן להגיש בגינם תובענה ייצוגית, בכפוף להגנות המוקנות לרשות בחוק. 2. **חדילה מגבייה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות:** * **דעת הרוב (השופטת וילנר):** שינוי בהתנהלות הרשות אינו מעיד כשלעצמו על כך שהיא פעלה שלא כדין לפני השינוי. הרשות רשאית לשנות את דרכי פעולתה משיקולים מנהליים או התייעלותיים. במקרה זה, לא הוכח קשר סיבתי בין הגשת הבקשה לאישור לבין השינויים שערכה רשות המסים, ולכן אין לראות בתובענה תרומה לאינטרס הציבורי. * **דעת מיעוט (השופטת רונן):** כאשר רשות מגישה הודעת חדילה, יש לראות בהודאה שהגבייה הייתה שלא כדין, במיוחד לעניין פסיקת גמול ושכר טרחה. רשות אינה יכולה לטעון לחפותה ולטעון לחדילה באופן חלופי. הודעת חדילה היא מהלך סופי ובלתי מותנה, שמשמעו ויתור על האפשרות להגן על חוקיות הפעולה. 3. **פסיקת גמול ושכר טרחה:** * **דעת הרוב (השופטת וילנר):** לאור דחיית התובענה הייצוגית לגופה (בעיקר בשל פרשנות פרט 11), ובשים לב לכך שברירת המחדל במקרים אלו היא אי-פסיקת גמול ושכר טרחה, אלא במקרים מיוחדים, וכן בהיעדר קשר סיבתי בין ההליך לשינוי התנהלות הרשות, השקעת משאבים מועטה מצד המשיב, והעדר עילת תביעה אישית, אין מקום לפסוק גמול ושכר טרחה. * **דעת מיעוט (השופטת רונן):** כאשר רשות מגישה הודעת חדילה, יש לראות בהודאה שהגבייה הייתה שלא כדין, ובהתאם לכך, יש לבחון את פסיקת הגמול ושכר הטרחה. 4. **עילות התביעה הנטענות (היעדר התראה ושיהוי):** * **עילת היעדר התראה:** נקבע כי לא הוכח שהרשות פעלה שלא כדין. שליחת הודעות לכתובת שמסר הנישום, גם אם אינה הכתובת המעודכנת במרשם, אינה בהכרח פעולה שלא כדין, ובפרט כאשר הוכח כי ההודעות נשלחו לכתובת שהנישום מסר מדעת. כמו כן, לא הוכח פגם בנוהל הרשות בנוגע לתופעת "הדואר החוזר". * **עילת השיהוי בהטלת העיצומים:** למרות הקביעה כי עיצומים כספיים אינם באים בגדר פרט 11, בית המשפט (מפי השופט כבוב) הציע להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי כדי שיבחן את עילה זו לגופה. **החלטה סופית:** בדעת רוב, בית המשפט העליון קיבל את ערעור רשות המסים, דחה את בקשת המשיב לאשר את תביעתו כתובענה ייצוגית, וביטל את פסיקת הגמול ושכר הטרחה. ערעור המשיב נדחה. המשיב חויב בהוצאות רשות המסים. **חידוש משפטי:** ההחלטה קובעת כי עיצום כספי, כאשר הוא מוטל כאמצעי אכיפה מינהלי לקידום מערכת גביית המס, אינו נחשב ל"תשלום חובה אחר" לפי פרט 11 לחוק תובענות ייצוגיות. בכך, מוגבלת האפשרות להגיש תובענות ייצוגיות נגד רשויות בגין גביית עיצומים כספיים.