על"ע 4/75

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעבירת משמעת שביצע עורך דין, שהורשע בעשיית פרסומת לעצמו, המהווה עבירה על כללי האתיקה המקצועית וחוק לשכת עורכי הדין. עורך הדין ערער על ההחלטה וטען כי מטרתו העיקרית היא לקדם מאבק ציבורי למען הנהגת נישואים אזרחיים ולהגן על שמו הטוב, ולא לעשות פרסומת. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את ההרשעה, והדגיש כי האיסור על פרסום מקצועי חל ללא קשר למטרתו העיקרית של עורך הדין. על פי גזר הדין, עורך הדין לא שמר על הבחנה ברורה בין עיסוקו הציבורי למקצועי, ומעשיו היוו פרסומת לעצמו כעורך דין בפועל. בית המשפט פירש את הכללים והחוקים הרלוונטיים כך שיכללו אלמנט של כוונה פלילית, כאשר עורך הדין היה צריך לדעת כי מעשיו צפויים להסתיים בפרסומת. בנוסף, פרסום פרטים אישיים על עורך הדין, לרבות מספר התיקים בהם טיפל והצלחותיו, נחשב אף הוא לפרסומת. בית המשפט דחה את הטענה כי העיתונאי יזם את הראיון, שכן עורך הדין השתתף בפרסומת והסכים לה. ככלל, הערעור נדחה, וההרשעה וגזר הדין המקוריים נשמרו. פסק הדין נועד להבהיר את העקרונות הנוגעים לפרסום מקצועי ולשמור על כבודו וכבודו של מקצוע עריכת הדין.