עב"ל 65532-04-21

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם תקיפה שספג עובד התרחשה במהלך עבודתו והאם היא הייתה כתוצאה מעבודתו, כפי שנטען על ידי העובד, אם לאו. בית הדין האזורי פסק תחילה נגד העובד, וקבע כי לא הוכח שהתקיפה התרחשה בזמן שהעובד עבד. עם זאת, ערכאת הערעור לא הסכימה וקיבלה את הערעור, תוך הכרה בכך שהתקיפה אכן התרחשה בזמן שהעובד עבד. החלטת ערכאת הערעור התבססה על בחינה מקיפה של הראיות שהוצגו על ידי הצדדים. נלקחו בחשבון מספר גורמים, ביניהם הדיווח הראשוני של המעסיק, גרסאות העובד לאירועים וראיות תומכות נוספות. בית הדין מצא כי הצהרות המעסיק עצמו וראיות נוספות תומכות בטענת העובד כי התקיפה התרחשה במהלך שעות העבודה. יתר על כן, בית המשפט סבר כי סביר להניח שביום התקיפה צולמה תמונה שהוצגה כראייה, דבר הסותר את דחיית בית הדין האזורי למשמעותה. בית הדין בחן גם את הסתירות וחוסר העקביות בעדותו של העובד ומצא כי רבות מהן ניתנות ליישוב או שאינן מהותיות לסוגיה המרכזית. גם הסברו של העובד לאירועים שהובילו לתקיפה, שכללו אינטראקציה עם אדם בקרבת מקום העבודה, נחשב סביר, וקבע קשר בין התקיפה לבין עבודתו של העובד. בנוסף, בית הדין לערעורים הדגיש כי נטל ההוכחה מוטל על המעסיק להוכיח כי התקיפה לא הייתה קשורה לעבודה. צוין כי המעסיק לא הציג כל ראיה משכנעת לסתור את החזקה כי התקיפה אכן הייתה קשורה לעבודה. בית הדין מצא כי גרסת העובד לאירועים סבירה יותר וכי המעסיק לא הפריך את הטענה כראוי. בסיכומו של דבר, הערעור התקבל, כאשר בית המשפט קבע כי התקיפה התרחשה במהלך עבודתו של העובד וכתוצאה ממנו. התיק הוחזר לבית הדין האזורי לבדיקה נוספת כדי לקבוע האם ניתן להכיר באירוע כפגיעה בעבודה, מה שעשוי לאפשר לעובד לפנות ישירות לוועדות רפואיות או אם יש צורך במינוי מומחה רפואי. המוסד חויב לשאת בהוצאות הערעור של העובד, בסך 6,000 ₪.