בש"א 9066/01

תקציר

המשיב נבדק ונמצא לו נכות רפואית אורתופדית בשיעור של 23%, דבר המחייב במקרה זה, שכן הוא נופל תחת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המבקש, שהוא הנתבע בתיק העיקרי, ביקש להציג ראיות הסותרות את קביעת הנכות של המוסד לביטוח לאומי, תוך התמקדות בשני ליקויים ספציפיים. הבקשה התבססה על חוות דעת של מומחה שנעץ בו המבקש, אשר סבר כי מצבו של המשיב השתפר מאז הבדיקה הקודמת. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה, שכן לא התקיימו הקריטריונים להתרת ראיות חדשות לסתור את קביעת הנכות הקודמת. חלוף הזמן או חוות דעת רפואית שונה אינם עילה מספקת. תחת זאת, צריכות להיות ראיות לשינוי משמעותי במצבו של המשיב או לאי תקינות מהותית בקביעה הקודמת. חוות הדעת של המומחה לא הצביעה על שיפור משמעותי; במקום זאת, היא ערערה על הסיווג הראשוני של נכות לצמיתות. זאת ועוד, השימוש הרגיל של המשיב ברגל הפגועה, כפי שציין בא כוח המבקש, לא היווה טיעון תקף להפחתת הנכות, שכן קביעת הוועדה לא מנעה לחלוטין את השימוש ברגל. ללא שינוי מוכח במצבו הרפואי של המשיב נדחתה הבקשה, ומאחר שהמשיבה לא התנגדה לבקשה, לא ניתן צו להוצאות.