ע"מ 6317-04-14

תקציר

הערעור מעלה את סוגיית ניכוי מס תשומות על ידי חברת השקעות. במהלך תקופת החיוב החזיקה המערערת במניות במספר תאגידים שעסקו בעיקר בתעשייה ואילו המערערת עצמה לא ניהלה כל פעילות מסחרית אלא סיפקה שירותי ניהול וייעוץ לתאגידים המוחזקים. המערערת ביקשה לנכות מס תשומות בנימוק שהתשומות נצרכו לצורך מתן השירותים. משכך, היה המשיב מוכן להתיר ניכוי של רבע בלבד מסכום המס, בטענה כי מעורבותה של המערערת בעסקי התאגידים המוחזקים נועדה בראש ובראשונה להשביח את שווי השקעותיה. בית המשפט בחן את השימוש הספציפי בתשומות ומצא כי המערערת לא הצליחה להוכיח כי השימוש העיקרי בתשומות הכלליות היה להפקת דמי ניהול. על אף שהמערערת הייתה מעורבת בעסקי החברות המוחזקות, עיקר עיסוקה היה לטפח את השקעותיה ולא להפיק תועלת כלכלית ישירה. לפיכך, בית המשפט דחה את הערעור בעיקרו וקבע כי החלטת המשיב לאפשר רק רבע מניכוי מס התשומות הייתה מוצדקת. בנוסף, דן בית המשפט בתחולת ההשתק השיפוטי, בשומה שבהסכם ובהשלכותיו של מבחן ההכנסות, כל אלה נטענו על ידי המערערת אך לא התקבלו על ידי בית המשפט.