עמ"ש 3069-05-10

תקציר

הסוגיה המרכזית בפסק דין זה נוגעת להסכם גירושין, ובפרט לחלק הנוגע לחלוקת הפנסיה הצבאית של הבעל. ההסכם קובע כי האישה זכאית למחצית מהזכויות הפנסיוניות שרכש בעלה במהלך נישואיהם. שאלות המחלוקת העיקריות הן: אופן חישוב אחוז הפנסיה לו זכאית האישה והשכר הקובע המשמש לחישוב הפנסיה. השופטים מסכימים כי החלטתו של בית משפט קמא לצדד באישה בשני הצדדים נכונה, בהתבסס על הסכם הגירושין ונסיבות המקרה. שיטת החישוב המוצעת על ידי הבעל, שתצבור 2% לכל שנת נישואין, נתפסת כגורעת שלא בצדק מחלקה של האישה. במקום זאת, מספר חודשי הנישואין מחולק בסך חודשי השירות של הבעל כדי לקבוע את אחוז הפנסיה לה זכאית האישה. באשר לשכר הקובע, פסק הדין תואם את קביעתו של בית משפט קמא כי כוונת הצדדים הייתה להתחשב בשכר בעת פרישתו של הבעל, למעט תוספות שאינן קשורות לחיים המשותפים של בני הזוג, כגון אלה הנובעות מהתואר השני של הבעל. השופטים מציינים כי אמנם הבעל לא זכה לקידום משמעותי במהלך הנישואין, אך קביעתו של בית משפט קמא כי האישה תרמה לקידומו המקצועי של הבעל אינה בלתי סבירה, בהתחשב בנסיבות. פסק הדין מדגיש גם את ההיבט הכללי של בחינת "התרומה" של הנישואין לשכרו של הפורש ואת הצורך לשקול את משך הנישואין ביחס לסך זמן השירות. עם זאת, במקרה זה, בשל תקופת הנישואין הקצרה יחסית לסך שנות השירות, נראה כי תרומתם של חיי הנישואין קטנה יותר. עם זאת, הערעור נדחה, והבעל חויב לשלם לאישה הוצאות משפט בסך 25,000 ₪, המשקפות את הסכמת השופטים עם פרשנותו של בית המשפט קמא להסכם הגירושין.