ע"א 14883-01-16

תקציר

הערעור מבקש לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתביעה שעסקה בעסקאות פיננסיות בין אם לבנה, דור, לבין בני זוג שהיו שותפיו העסקיים של דור. השאלות המרכזיות הן האם האם הלוותה כסף לדור והאם היא ערבה להתחייבויות הכספיות של בנה לבני הזוג. בית המשפט המחוזי פסק לטובת בני הזוג בשני המקרים. בהיותה הערכה עובדתית, ערכאת הערעור אינה ששה להתערב בממצאיו של בית המשפט המחוזי. פסק הדין בוחן בהרחבה את הראיות והעדויות שהוצגו, ומצדיק את החלטת בית המשפט המחוזי להאמין לגרסת בני הזוג לאירועים על פני זו של האם. ההסכם בין הצדדים נבחן אף הוא, ובית המשפט מגיע למסקנה כי הוא תומך בטענת בני הזוג להלוואה ולא להלוואת בעלים, למרות חוסר הבהירות שבה. באשר לערבות, בית המשפט מציין כי החוק אינו דורש ראיות בכתב וכי ערבות בעל פה תקפה. מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי האם ערבה לחובות בנה נתמכת בראיות רבות, והקשר ההדוק בין הצדדים מוסיף ונותן תוקף לערבות שבעל פה. ערכאת הערעור מסכימה עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בכל סעיפי האישום ודוחה את הערעור, יחד עם הטענות בדבר התנהלות, בוררות, היבטים כספיים והוצאות. האם חויבה לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של בני הזוג, ובית המשפט מורה למזכירות לשחרר את הפיקדון לבני הזוג.