רע"א 64290-02-19

תקציר

להלן סיכום מקיף של פסק הדין: פסק הדין מתייחס לעתירה שהוגשה בשנת 2018 בבקשה לבטל פסק דין משנת 2013 שאכף הסכם גישור. העותר, שיוצג על ידי בא כוחם, ביקש סעד הצהרתי נגד עורך הדין שייצג אותם בתיק המקורי והנתבעים המעורבים. בית משפט קמא הורה לעותר להפקיד ערבות בסך 15,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעים, בנימוק של סיכויי ההצלחה הנמוכים של תביעת העותר ומצבם הכלכלי. על החלטה זו לא הוגש ערעור. בקשות מאוחרות יותר ל"עיון מחדש" בהחלטת הערבות, הארכות והתגובות נשקלו על ידי בית המשפט אך נדחו בסופו של דבר, תוך אזהרה סופית כי אי הפקדת ערבות תביא לדחיית התביעה. בקשת העותר למתן רשות ערעור על ההחלטה האחרונה נדחתה. פסק הדין דחה את בקשת רשות הערעור משורה של נימוקים. ראשית, נמצא כי הבקשה הוגשה שלא בזמן, שכן היא הופנתה כנגד החלטה שהתקבלה בספטמבר 2018 בעניין הערבות, וחלון הערעורים נסגר. שנית, גם אם הבקשה נדונה לגופה, מצא בית המשפט כי ההחלטה לחייב ערבות היא עניין פרוצדורלי הנתון לשיקול דעתו של בית משפט קמא. תכליתה של דרישת הערבות איזנה בין זכות הגישה של העותר לערכאות לבין זכותם של הנתבעים להימנע מתביעות סרק, ומצבו הכלכלי של העותר לא שלל את הצורך בערבות. יתר על כן, העותר לא הוכיח נסיבות חריגות או ראיות חדשות המצדיקות את ביטול פסק הדין המקורי. החלטתו של בית משפט קמא נמצאה סבירה ועולה בקנה אחד עם תקדימים משפטיים. משכך, לא ראתה ערכאת הערעור עילה להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא. בקשת רשות הערעור נדחתה מבלי לבקש את תגובת המשיבים, ולא נפסקו הוצאות.