ער"מ 1430/05

תקציר

עובד עיריית תל אביב, שעבד גם כטכנאי במרכז הרפואי בעיר, הורשע על ידי בית הדין המשמעתי המקומי בעבירות משמעת. האישומים נגדו נגעו להדבקת מדבקות במרחב הציבורי שמתחו ביקורת על הנהלת המרכז הרפואי וקראו להתפטרות מנהלו. העובד ערער על ההרשעה, בטענה שלחברי בית הדין המשמעתי מצוי בניגוד עניינים, וכן חלק על קביעותיו העובדתיות של בית הדין. הוא טען כי מעשיו מוגנים על ידי עקרון חופש הביטוי וביקש לבחון מחדש את חומרת עונשו. בית הדין לערעורים דחה את טענות המערער ואת טענותיו המקדמיות, בקובעו כי אין ראיות לניגוד עניינים מצד חברי בית הדין המשמעתי. בית הדין לא מצא עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית הדין המשמעתי, שכן לטענותיו וסתירותיו של המערער לא היה משקל מספיק כדי להטיל ספק בהחלטת בית הדין. עוד נקבע כי מעשיו של העובד אינם נופלים תחת הגנת חופש הביטוי, שכן הם נועדו בראש ובראשונה לפגוע בשמו הטוב של מנכ"ל בית החולים, והיו להם השפעות שליליות כמעט ודאיות על תפקוד השירות הציבורי. לבסוף, בית הדין לערעורים הסכים עם אמצעי המשמעת שהוטלו על ידי הערכאה הנמוכה יותר, והדגיש כי הם סבירים ומידתיים, ועל כן דחה את הערעור.