ע"א 805/79

תקציר

פסק הדין סובב סביב חלקת אדמה ליד הר הזיתים בירושלים, שנרכשה במקור על ידי שתי אגודות יהודיות – כולל – תחת השלטון הטורקי. הקרקע נרשמה על שם האגודות בתקופת המנדט הבריטי. עם זאת, בשנת 1951 נרשמה הקרקע בטאבו הירדני על שם אדם שנפטר, אחמד חוסיין אל-גול, לבקשת עזבונו. בעקבות חלוקת הקרקע נרכשו חלקים ממנה על ידי מערערים אחרים ונרשמו על שמם. בשנת 1955 דרש הממונה על נכסי האויב הירדני לבטל את רישומו של אל-גול, בטענה שהקרקע שייכת לגורם אחר. בית המשפט הירדני דחה טענה זו ופסק לטובת אל-ר'ול על סמך הוכחת החזקתו בקרקע לתקופה העולה על תקופת ההתיישנות. בית המשפט המחוזי בירושלים, בתביעה שהגישו בעלי הקרקע המקוריים – שני הכוללים – ביקש לבטל את הרישום הירדני ולהבהיר כי הקרקע שייכת להם על סמך הרישום הקדום מתקופת המנדט. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשתם, והוביל לערעור זה. בית המשפט העליון קבע כי החלטת בית המשפט הירדני אינה יכולה להוות מעשה של בית הדין או השתק נגד הכוללים, שכן הם לא היו צד להליך הירדני. בנוסף, פסק הדין לא יכול להיחשב כפסק דין מחופצן התקף כנגד כל הצדדים משום שהכוללים לא ידעו על ההליך. החזקה במקרקעין לתקופה ממושכת, מעבר לתקופת ההתיישנות, יכולה לשמש הגנה בתביעת סילוק על הסף, אך היא אינה מקנה זכויות קנייניות. רק הרישום על שם הכוללים, הנובע מהחלטת בית המשפט המוסמך, יכול היה לאמת את טענת הבעלות שלהם. כמו כן, טענת ההתיישנות, עליה חל הדין הישראלי, נדחתה. עילת התביעה קמה בשנת 1951, ומאחר שהמשיבים לא ידעו על הרישום החדש עד שנת 1967, תקופת ההתיישנות החלה רק אז. החזקתם של אל-ר'ול ומשפחתו הייתה של דיירים או פקידי עירייה, ולכן לא תמכה בהגנת התיישנות. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם למשיבים הוצאות בסך כולל של 50,000 ₪. פסק הדין ניתן ביום 9.1.84, אישר את תוקפה של טענת הבעלות של הכוללים ודחה את טענות המערערים.